סיפורנו מתחיל בניו יורק בסוף שנות ה־20 של המאה ה־20. ב־1928 החליטה קבוצה של מתנדבות יהודיות מארצות הברית לתמוך מרחוק ביישוב היהודי בארץ ישראל באמצעות הקמת ארגון בשם לנ"י – ליגת נשים למען ישראל, להכשרת לבבותיהן ויכולת ההתפרנסות של נשים צעירות שהגיעו לישראל בגפן. ללא עברית וללא הכשרה מקצועית, הן סברו, ובצדק, תהיה ההתחלה קשה מאוד. עם רדתן מן האנייה, נקלטו אפוא הנשים ב"בתי החלוצות" של הארגון הפילנטרופי, חלקו את חייהן עם אחרות, שכמותן, התמודדו עם אתגר הקליטה בארץ. הן עבדו והתפרנסו באופן שוויוני, וספגו שפה חדשה, ידיעת הארץ ותרבות יהודית וכללית.

עיר הנמל חיפה נבחרה להקמת "בית החלוצות" הראשון. כאשר אישה צעירה הגיעה, היא הייתה מוקפת באווירה של חום וחברות, שעודדה את צמיחתה ועצמאותה.

הבית בחיפה פתח את שעריו ב־1932 והתמלא מיד. שנה לאחר מכן, כאשר עלה היטלר לשלטון, לנ"י לא הצליחה להיענות לדרישותיהם של המהגרים שהגיעו בהמוניהם לפלשתינה והתדפקו על דלתה. אף שהייתה עוד בחיתוליה, הוחלט מיד כי בית לנ"י יורחב ותתווסף לו קומה שלישית וכי בית נוסף יוקם בתל אביב. מיד עם השלמת בנייתו (1936), התרחב גם בית החלוצות בתל אביב והחלה בנייתו של הבית השלישי (1943) בירושלים.

התושבות הראשונות של הבית בירושלים היו ילדות שהתייתמו במלחמה באירופה והובאו לישראל דרך טהרן. לאחר מכן פרס הבית את חסותו על ניצולות שואה. הודות לטיפול המסור של צוות לנ"י השתקמו נפשותיהם המעונות של נשים אלו והן קיבלו שוב את הכבוד הראוי לכל אדם באשר הוא. על אף הרחבתם של שלושת הבתים לא היה די מקום ועלה הצורך בהקמת מרכז רביעי חדש בנתניה.

במהלך מלחמת העצמאות ב־1948, שימשו הבתים כמפקדת חיל הנשים, וכאשר תחנת קול ישראל נהרסה בקרבות שימש בית לנ”י בירושלים כביתה הזמני של תחנת הרדיו.

דור שלם של מוחות חריפים נרצח בשואה, ומדינת ישראל נזקקה לאקדמאים. בשלב זה שילבה לנ"י כוחות עם האוניברסיטה העברית בירושלים כדי לתרום לרווחתם של הסטודנטים. לנ"י הקימה את הקתדרה לסוציולוגיה ואת מעונות הסטודנטיות הראשונים בקמפוס גבעת רם. היא אף הקימה את הקפיטריה. ככל שהתרבו הנרשמים לאוניברסיטה, עלה גם הצורך בהקמת מרכז לסטודנטים שבו יתקיימו פעילויות שאינן במסגרת אקדמית. לנ"י נענתה לצורך והקימה בניין בן שלוש קומות, ובו גם אולם ספורט.

הדרישה לשיקום ולהכשרה מקצועית לא פחתה. צעירות רבות מברית המועצות נזקקו להכשרה מקצועית. דור שני גדל בישראל, מקופח חברתית וכלכלית. הממשלה ביקשה מלנ”י להרחיב את המתחם בנתניה ולהקים בו מרכז שיקום, הערכה והכשרה מקצועית. לנ”י נענתה לבקשה והוסיפה קומה שלישית לבית בנתניה, ובו מעונות וכיתות.

עוד במתחם בנתניה, בשיתוף משרד העבודה והרווחה, בשנת 1950 הוקם מרכז "אורה" – סדנת אריגה לנשים עיוורות, שנועד לשקמן באמצעות עבודה יצרנית שתאפשר להם לחיות חיים עצמאיים למרות המגבלות.

ביוני 1967 שינו שישה ימים את מדינת ישראל. המלחמה הסתיימה וירושלים השלמה נשארה בידי ישראל. היהודים שבו להתפלל בכותל המערבי, והר הצופים – הקמפוס המקורי של האוניברסיטה העברית – היה שוב בידיים יהודיות. לנ"י נענתה מיד לדרישה להקים מחדש את הקמפוס והחלה בבנייתם של שלושה בנייני מעונות.

לאחר הטרגדיה של מלחמת יום הכיפורים (1973) הוקמה הקרן למלגות באוניברסיטה העברית, לתמיכה כלכלית בסטודנטים מעוטי יכולת. עדיפות ניתנה לאלו שלימודיהם נפגעו על ידי המלחמה, וביתר שאת לאלו שנפצעו בקרב.

ב־4 ביולי 1976 הדהימה ישראל את העולם במבצע אנטבה הנועז. סא"ל יונתן "יוני" נתניהו קיפח את חייו במהלך הצלת החטופים. מיד לאחר מכן ייסדה לנ"י קרן מלגות על שמו. ב־1985 פנתה האוניברסיטה העברית ללנ"י על מנת שתסייע בפתרון בעיית "בריחת המוחות", המשפיעה על עתידה של האוניברסיטה. לנ"י נענתה לדרישה באמצעות מימון משרות הוראה בפקולטה למדעי התזונה ברחובות.

בחיפה, הקימה לנ"י את המרכז לטיפול במשפחה בשיתוף משרד הרווחה באוניברסיטת חיפה. המרכז היה להצלחה גדולה וסייע למאות משפחות במהלך השנים. הצלחה זו הביאה להקת מרכזים למניעת אלימות במשפחה בחיפה, חולון וטירה, שבהם ניתן סיוע לנשים ולילדים שספגו אלימות בבית. לנ"י הקימה גם מרכז מפגש למשפחות במשבר, שהוקם בחיפה והתרחב לתל אביב ולנתניה. ילדים להורים גרושים נפגשו עם ההורה שאינו האפוטרופוס שלהם תחת פיקוח של עובדת סוציאלית. המרכז בחיפה שימש אבטיפוס לתכניות דומות ברחבי הארץ, אירח את בית הספר לעבודה סוציאלית והעניק קורסים לשימוש במחשב והכנה קדם אקדמית למבחנים.

במרכז בירושלים הפעילה לנ"י את הספרייה הלאומית לעבודה סוציאלית – מתחם מחקר חיוני לסטודנטים מהתחום בכל הארץ. בשיתוף מחלקה מהמכון לפריון העבודה והייצור הציעה לנ"י את הקורסים שהיו זמינים בחיפה. באותו זמן שיתפה לנ"י פעולה גם עם מרכז "מיטל" המייעץ לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

בתל אביב, הגדול מבין בתי לנ"י, הוקמו המעונות הגדולים ביותר, ששימשו בשנות ה־90 ביתה של הוועדה לקליטת אמנים עולים מצטיינים, של פרויקט קבוצות לעזרה עצמית ושל עזרה לנכים. בתל אביב, כמו בחיפה, פעל מרכז סיוע למשפחות במשבר ונקודת מפגש להורים גרושים ולילדים.

בבית לנ”י בנתניה הוצע מגוון הקורסים הגדול ביותר – החל בארבע שנות תיכון, עבור בהכשרת טכנאי שיניים וסייעים וכלה בקורסי בישול. עוד בנתניה, התקיימו חוגים לילדי בית הספר היסודי והוגשו ארוחות חמות. כמו כן סניפים של בית הספר לעבודה סוציאלית קיימו את פעילויותיהם במקום.

היום, יותר מ־70 שנה לאחר הגשמת המפעל הציוני והקמת המדינה, ולאחר שנים שבהן תמכה, בעיקר באמצעות הקשר ההדוק עם משרד הרווחה, שבה לנ"י אל פעילות הליבה שלה: העמדת מעונות לרשות צעירים וצעירות הזקוקים לכך, והשתתפות במימון השכלה גבוהה ורכישת מקצוע המספק פרנסה עתידית וכרטיס כניסה לעולם החקר והמדע.

החל משנת 2004 פעלו רק שניים מבתי החלוצות המיתולוגיים, בתל אביב ובנתניה. במתחם לנ"י בנתניה פעלו מעונות סטודנטים ובית הספר "שובו", שחינך את תלמידיו, בעיקר עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה, לאהבת ישראל, לעזרה הדדית ולמצוינות. בית לנ"י בתל אביב ממשיך לשמש כמעונות לסטודנטים ומשכן צעירים יהודיים מרחבי העולם, המגיעים לישראל במסגרת מפעלי "החוויה הישראלית" ו"תגלית" של הסוכנות היהודית. הבית בחיפה נמכר, ואילו הבית בירושלים הועבר לידי "יד יצחק בן צבי", ארגון המקדיש את פעולותיו לחקר תולדות ארץ ישראל והנחלתן לציבור הרחב.

לנ"י ממשיכה לתרום לאוניברסיטה העברית בירושלים באמצעות קרן בשיעור של 1.5 מיליון דולרים שנוסדה בשנת 2008 על מנת להעניק מלגות לסטודנטים מצטיינים לתואר ראשון. בשנת 2017 הקימה לנ"י קרן נוספת בשיעור של 1.4 מיליון דולרים, שתכליתה להעניק מלגות לסטודנטים מצטיינים לתארים מתקדמים – תואר שני ודוקטורט. בכל שנה מעניקה לנ"י כ־40 מלגות מלאות ללימודים.

סיפורה של ליגת נשים למען ישראל מוסיף להיכתב. כל מרכזיה שימשו במהלך השנים כמקום מפגש לקהילות, הכשרה מקצועית, קונצרטים, הרצאות ושיעורי אולפן לעולים חדשים. לנ"י, נגישה וגמישה, מגיבה במהירות לצרכיה המשתנים של החברה בישראל. היא ידועה ברחבי הארץ בזכות השירותים הסוציאליים שהיא מעניקה ובזכות מעורבותה בחינוך וברווחתם של ישראלים רבים – עולים חדשים וצברים כאחד. כל זה קורה בזכותם של המתנדבים הנלהבים והמסורים בארה"ב.

מורשת לנ"י – הקליקו כאן לקריאה (PDF).

 

עברית